כשאני מתבונן בחיי —
אני רואה שוב ושוב
כמה פעמים השם יתברך הציל אותי,
עטף אותי, שמר עליי,
וגם בתקופות שבהן בכלל לא הייתי קרוב אליו —
הוא תמיד היה קרוב אליי.
פרו – סכין ברחובות מירה פלורס
בגיל 22 נסעתי לפרו לטיול אחרי צבא.
ברחובות הצרים של שכונת מירה פלורס,
קפץ עליי אדם עם סכין
וביקש את הכסף.
התגובה שלי הייתה כל כך הישרדותית,
שאפילו לא הספקתי לחשוב:
דחפתי אותו בחוזקה עד שאיבד שיווי משקל לרגע,
ומשם התחלתי לרוץ.
ובינינו — אם היו מודדים את המהירות שרצתי,
יש מצב ששברתי שיא עולם.
מלך מלכי המלכים,
איך ברגע אחד ידעת להושיע אותי מן הצרה,
לשלוף אותי מבור
ולהשיב אותי למקום מבטחים.
פלורידה – נפילה לתוך תהום בדרך מנייפלס למיאמי ביץ'
טסתי לארה״ב,
ובנסיעה לילית ארוכה
מנייפלס למיאמי ביץ'
היינו שלושה ברכב.
טל נהג,
ואנחנו כולנו נרדמנו בעומק הלילה.
ופתאום — סטינו מהדרך
ונפלנו עם הרכב לתוך תהום.
ובחסדי השם ממש —
דווקא שם היה בנוי משטח ענק,
כמו רמפה של סקייטבורד,
ושם “נחתנו”.
חיים.
התעוררנו מבוהלים בתחתית המשטח,
מבינים שניצלנו בנס.
רחמים אינסופיים של מלך מלכי המלכים.
מה רבו מעשיך השם.
מקסיקו – פבלה מסוכנת באמצע הלילה
בתחילת התקופה שחייתי במקסיקו,
נסעתי בלילה חשוך,
בלי טלפון, בלי מטען,
ולא הכרתי את האזורים.
בלי לשים לב נכנסתי לפבלה מסוכנת.
רחובות ריקים,
לילה כבד.
ראיתי שתי נשים הולכות.
עצרתי, ובספרדית קלוקלת
ניסיתי לשאול איך מגיעים לאינטרלומס.
הן נבהלו וצעקו לי:
“אסור לעצור כאן ולשאול אף אחד — זה מקום מסוכן!”
מיד נסעתי משם,
נוסע כמו במרדף משטרתי.
משהו בגוף הרגיש סכנה חדה.
רק כשחזרתי הביתה
הבנתי איפה הייתי:
אזור שחוטפים בו זרים,
מבקשים כופר,
מקומות שמפחידים אפילו את המשטרה.
תודה לקב"ה
ששמר, הגן ועטף,
והמתיק מעליי את כל הדינים.
ורק אז הבנתי לעומק
את המילים: “מלך עוזר ומושיע ומגן.”
מקסיקו – שוטרים, חיפוש ושוחד בסוואנה חשוכה
עוד לפני שחזרתי בתשובה גרתי באינטרלומס.
הכרתי שכן בחדר הכושר,
נהיינו חברים לבילויים.
יום אחד הזמין אותי לפסטיבל גדול עם עוד חברים.
נסענו ברכב שלהם.
בחזרה, בשעת לילה מאוחרת,
עצרו אותנו שוטרים.
עשו חיפוש ברכב — ומצאו סמים מוסווים בתוך דלת המכונית.
מיד הכניסו אותנו לסוואנה חשוכה.
שישה שוטרים מצטופפים בתוכה,
רעבים לכסף שלנו כמו פיראנות מורעבות.
מפקד התחנה הרים קולו,
מאיים עלינו לשתף פעולה.
הם דרשו סכום עצום:
80,000 פזוס מכל אחד
(כ־20,000 ש"ח אז).
השכן שלי אמר "אין מצב"
וקיבל סטירה מצלצלת —
סטירה כל כך חזקה
שעד היום אני זוכר את הצליל
ואת הלחי האדומה של השכן המבוהל.
ואז — למרות הספרדית המשובשת שלי —
משהו בי נפתח.
דיברתי, הסברתי, הרגעתי.
המילים פשוט יצאו.
הוצאנו את הארנקים
ונתנו כל מה שהיה עלינו —
סכום זניח לגמרי
לעומת מה שביקשו.
והם שחררו אותנו.
תודה למלך מלכי המלכים
שנתן לי מילים בשפה שאינה שלי,
ונתן להם שכל לשחרר אותנו.
מי יודע למי היו שייכים הסמים…
ואיך ניצלנו מאסון.
כשאני מסתכל לאחור —
אני רואה שרשרת של שמירה,
רחמים, ליווי,
עין אלוקית שלא סרה ממני לרגע.
גם כשאני הייתי רחוק —
הוא היה קרוב.
עטף אותי בצמר גפן,
המתיק דינים,
נתן אינסטינקט,
פתח מילים,
והשאיר אותי חי.
מה רבו מעשיך השם.