ידיים ארוכות

אילו היו לי ידיים ארוכות, הייתי מחבק את כל העולם, וממלא אותו באהבה.
הייתי מגיע עם היד הארוכה לאנשים הכי נידחים, שכבר ויתרו על החיים, וממלא אותם בתקווה.
הייתי מגיע לאנשים שמרגישים בלתי נראים, שכבר חשבו שהם שקופים, שכבר השלימו עם זה שאף אחד לא באמת רואה אותם.
והייתי נותן להם מאה אחוז של תשומת לב.
הייתי מגלה להם שיש בורא לעולם שרואה אותם באמת.
אילו היו לי רגליים ארוכות, הייתי רץ לאנשים שהם שבורי לב, ומחזיק להם את הלב עד שיהיה שוב שלם.
הייתי מגיע למקומות שהייאוש שולט בהם, למקומות שהייאוש מאיים לכלות הכול, ושם, בלב החשכה — מדליק גפרור של תקווה.
אילו היו לי עיניים שרואות הכול, הייתי רואה את הטוב האמיתי שיש בכל יהודי.
ואת הטוב הזה הייתי משיח באוזנו של כל יהודי, עד שהיה מהלל ומשבח עד בלי די את מלך מלכי המלכים, על כך שזכה להיות חלק בכל הבריאה הזו.
על כך שזכה להיות שותף מתבונן בכל הבריאה הנפלאה הזו.
ואת חלקו הטוב הייתי משיח באוזנו, עד שכל איבריו היו זועקים:
כׇּל־עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה
יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ,
מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ,
וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.
אילו היה לי לב שומע, הייתי שומע את השירה של הגלים בים, את הרננה של העצים עמוק בתוך היער, את הדממה של האדמה, את אוושת הרוח, את ההרים נושמים.
עד שהייתי מהלל ומשבח עד בלי די את מלך מלכי המלכים, על כך שזכיתי להיות שותף מתבונן בכל הבריאה הנפלאה הזו.
אילו הייתי מרגיש הכול, הייתי מרגיש מעיינות מים חיים מפעפעים בתוכי, ומשקים את כל הווייתי.
"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת־הַגָּן" (בראשית ב', י׳).
ומתוכי, כל המים החיים היו זורמים כמפלים ונהרות לירושלים, ומשם לכל הערים הגדולות, ולעיירות, ולרְחוֹבוֹת.
עד שכל איש היה זוכה להרגיש, ולזעוק:
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים".
ומתוכיות הלב, הכול היה מתחבר לקול אחד גדול של הודיה, של אהבה, של השתוקקות, עד שכל העולם כולו היה מתחיל להאיר.