איזו זכות.
יש לי שכן שהסכמנו שכל פעם שאנחנו מתראים — נלמד דבר הלכה.
פעם על תפילין, פעם על ברכות אחרונות, פעם על הכלב שצריך לבדוק שיש לו אוכל לפני שאתה דואג לאוכל שלך.
וככה, בכל מפגש — אני מגלה עוד פליאה.
הנשמה צמאה לגלות את עצמה עוד ועוד.
ואולי יבוא יום שהוא יעמוד מחוץ לחלון, וכשיראה אותי יוצא — יקפוץ בכוונה לשמוע דבר הלכה.
ככה הנשמה צמאה, משתוקקת לחזור למקור שלה, לגלות ולהתגלות.
ולזכות השכן — התחילה אצלו החזרה בתשובה.