לוקח זמן להבין את זה.
כל מקום חשוך שאנחנו פוגשים בתוכנו —
הוא קיים רק כדי שנדליק בו נר.
משוואה פשוטה:
אנחנו מרגישים רע, כועסים, עצובים, מתוסכלים, חסרי אונים —
סימן שאנחנו צריכים להדליק את הנר של האמונה בתוכנו.
אז למה זה כזה קשה?
וכמה שהמשוואה הזו פשוטה —
היא גם מאוד מורכבת.
כי במקומות הכי נמוכים, האוויר דליל מחמצן,
אז קשה להדליק שם נר.
האפלָה כבדה,
אז הנר נכבה מהר.
גם כשמנסים להדליק —
זה נדלק לרגע ונכבה.
למה?
כי הכעס, העצב, התסכול —
אלו רגשות מאוד משכנעים.
זה גם זורם ממש בתוך הגוף,
והם משפיעים על המחשבה.
והמוח, בלי שליטה,
מספר מלא סיפורים
שנראים באותו רגע צודקים בהחלט.
ועוד לפני שניסינו להדליק את הנר —
האפלָה כבר עמוק בפנים,
ושם מאוד קשה להדליק אותו.
אז מה עושים?
נזכרים שיש לנו גפרור מאוד רציני,
שמדליק בכל התנאים את הנר.
גפרור האמונה —
הבנה של הלב
שכל מה שאנחנו חווים
מגיע ממקור אחד בלבד:
אין עוד מלבדו.
מלך מלכי המלכים עושה את הדבר הזה
רק כדי שנלמד עליו,
נכיר אותו,
נתוודע אליו.
וכל הדבר החשוך הזה שאנחנו פוגשים —
נועד רק למטרה אחת:
להפוך אותנו לכלים ראויים יותר
להכיל את אורו יתברך בתוכנו.
כל חושך שאנחנו פוגשים
מחכה לאור של האמונה.
וברגע שאנחנו מאירים שם,
במקומות הכי חשוכים —
החושך מתבטל.
אנחנו נזכרים:
יש בורא לעולם.