אפשר לכתוב מהקול הפנימי,
אפשר לשטוף כלים,
אפשר לעשות הכול.
זה מקום אחר להיות בו.
קצת מרגיש מעל הזמן,
כמו תחושה שהדברים קורים יותר לאט,
שהזמן עובר אחרת.
ככל שהנוכחות יותר ערה,
יש ניצול זמן אחר —
מעולם אחר, על כל המשמעויות של זה.
זו המתנה שקיבלתי בפורים.
כשיש שקט בפנים, אז הקול הזה הופך להיות הדבר היחידי.
דרכו יש יותר בחירה לאן לכוון את הדברים.
כדי שהרגש יעבוד יחד עם הקול הפנימי, צריך שהקול הזה יהיה מאוד דומיננטי.
וכיוון שהוא היחידי — זה קורה ללא הרבה מאמץ.
ואז אפשר להבין את בעל התניא ממש, מה זה להוליד רגשות.
האתגר הגדול הוא לשמוע את הקול הזה ברצף.
כי לפעמים הוא בא לבקר, כמו בשבת,
ואז במוצאי שבת הוא נעלם ואני כבר שוכח אותו.
בפורים האחרון קיבלתי מתנה — וזה מרגש מאוד.
כי זה כמו לפגוש מישהו שלא ראית אלף שנה,
ואז הגעגוע והשיחות הופכים להיות חמים ואוהבים.
כך זה מרגיש בתוכי.
איזו זכות.
אני רוצה להקדיש את הכול לך, לעשות לך נחת רוח.
ללמוד עם הקול הזה ענווה ושפלות באמת.
אנא תעזור לי לבנות את זה בתוכי.
אתפלל על זה ממש.
ברוך השם שנזכה.