רציתי לכתוב לך, מלך מלכי המלכים, כמה אני אוהב אותך.
תודה ששלחת לנו צדיק של אמת שמאיר לנו את הדרך בחשכה, שמחזיק לפיד בוער ומראה לנו איפה כל המכשולים.
התבודדתי בבכי.
בכיתי על הזכות להיות בעידן הזה, שיש בו צדיק בסדר גודל כזה.
הגיע אליו תורם גדול מאוד, ואמר שהוא מחזיק כמה לומדי תורה.
הינוקא השיב לו:
מי מחזיק את מי?
התלמוד תורה את התורם, או התורם את התלמוד תורה?
והוא הביא את הפסוק:
"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר".
והביא משל על הפסוק:
כמו אדם שנופל לתהום ומצליח להחזיק בחתיכת עץ שמצילה אותו מליפול.
באותו רגע — מי מחזיק את מי?
האדם מחזיק את העץ,
או העץ מחזיק אותו?
משל יפהפה שנותן לנו התבוננות עמוקה איך להתייחס לתורה הקדושה וללומדיה.
אנחנו חיים במציאות הפוכה.
העולם החומרי כל כך דומיננטי בחיים שלנו, עד שנדמה לנו שאנחנו מחזיקים את התורה.
אבל למעשה התורה מחזיקה אותנו.
צריך הרבה תפילות ובכיות
שהמציאות של אין עוד מלבדו תבער בתוכנו כל כך,
עד שכל המציאות החומרית תבער באש האמונה.
שנזהה בכל דבר ובכל עניין —
מהקטן ועד הגדול —
את נוכחות השם.