כשהלב אטום — אי אפשר להרגיש את האחר.
אנחנו אטומים לקלוט את האור האלוקי, ואז כל המציאות הופכת להיות מותאמת למקום הזה.
כמו תחנת רדיו שיכולה לקלוט ולשדר רק את התדר הספציפי שבו היא נמצאת,
כך גם אנחנו — כל המציאות מתחילה להסתדר בהתאם לתדר שהתחנה שלנו משדרת.
וכשהלב אטום, הפרחים נראים נבולים,
הים נראה שחור וסוער,
השמיים אפורים וקודרים,
החורף סוגר ומאיים,
אי אפשר לסמוך על אף אחד,
העולם נראה מאיים.
ומנגד, כשהלב פתוח —
הפרחים פורחים,
הים כחול ושליו,
השמיים משתחווים לירושלים,
החורף חמים ונעים,
ואפשר לסמוך ולהניח את הראש.
איזה הבדל משנה חיים — מחשכות לאורה, מאפלה לפליאה.
אנחנו חייבים להפנים — זה הכול נמצא בדעת שלנו.