כשהלב קשה כאבן,
הפרחים בבית חסומים מלקלוט את קרני השמש.
הם נובלים,
יחד עם שלום הבית.
איש ואישה שגרים בבית,
והלב של שניהם לב אבן —
זה כמו שתי אבנים שמכות זו בזו
ויוצרות אש,
והאש הזאת ביניהם מכלה את הבית.
כשהלב קשה —
אנחנו לא מבינים אף אחד,
ומרגישים שאף אחד לא מבין אותנו.
ואנחנו עצמנו
גם לא מבינים את עצמנו.
כשהלב קשה,
אנחנו לא מרחמים על אף אחד —
וגם על עצמנו אין רחמים.
מנגנון של הרס עצמי.
כשהלב קשה,
אנחנו לא יכולים לראות את האחר,
כי הקליפה שעל הלב
מסתירה את כל היופי שבו.
כשהלב קשה,
אנחנו רואים את הצדדים המכוערים של עצמנו,
ואז — של כל האחרים סביבנו.
כשהלב קשה,
אנחנו מרגישים שאף אחד לא מעריך אותנו,
ובעצם —
אנחנו לא מעריכים
ולא מקבלים את עצמנו.
אנחנו דורשים כבוד בכוח,
בשעה שכל הכבוד
שייך רק למלך מלכי המלכים.
כשהלב קשה,
אנחנו משתמשים בלשון כחרב,
פוגעים בהכי קרובים לנו,
ומבלי לדעת —
דוקרים גם את עצמנו.
כשהלב קשה,
אנחנו נעלבים בקלות,
ומחזיקים את עצמנו
קורבן של כל העלילה.
ושוכחים
שיש עילה ועלול.
כשהלב קשה,
אנחנו מרשיעים את הזולת
ומצדיקים את עצמנו.
כשהלב קשה,
אנחנו מרשיעים את הזולת
שהפריע את מנוחתנו.
כשהלב קשה,
אנחנו מרשיעים את הבורא, חס ושלום,
שלא עושה כפי חפצנו.
אנחנו מתעקשים על רצונות,
וחושבים שאנחנו יודעים
מה נכון לנו
ומה נכון לעולם.
כשהלב קשה,
אנחנו עיוורים —
ומתעקשים שאנחנו רואים.
אנחנו חושבים שאנחנו קרובים,
על אף שאנחנו רחוקים
ואטומים.
כשהלב קשה,
צריך לזכור כמה עקרונות
מצילי חיים ממש.
לזכור שהכול מושגח
ברמת כמות גרגירי הסוכר בקפה,
והמיקום של כל גרגיר בתוך הכוס.
הכול מושגח בפרטי פרטים,
ברמת התנועה של האלקטרון.
שמאחורי כל נפעל
יש את הפועל האמיתי —
בורא עולם.
ולא משנה כמה האדם שמולנו רחוק —
הוא לא יכול להזיז עפעף
בלי השגחה.
וקל וחומר לדבר ולעשות.
כל הרגשות השליליים
באים מהנפש הבהמית
ודמיונות.
נקודה.
סוף פסוק.
בשביל שלום בית
צריך ללמוד להתבטל באמת.
ובשביל זה צריך הרבה שתיקה,
והסכמה להבין
שאנחנו רואים רק דרך
חור קטנטן מאוד במנעול.
ויש תמונה גדולה הרבה יותר,
שצריך ללמוד להתבטל אליה.
ובמידה ולא נתבטל —
הלב יהפוך קשה יותר ויותר,
עד שגם האיברים בגוף
ישתבשו מתפקודם.
המעיים,
הכבד,
הכליות,
מערכת העצבים.
אנחנו חייבים ללמוד
לכבד כל יהודי ממש.
וכל מלחמה קרה —
שתיקה, התעלמות —
או מלחמה חמה —
דיבור תוקפני, קללות —
זה כמו לפגוע, חס ושלום,
במלך מלכי המלכים.
כי כל יהודי
נושא את שם הוי״ה בתוכו.
ובתוך הבית
צריך להתנהל בחרדת קודש.
השכינה נמצאת בבית —
האישה.
כל הבריאה שלה
מותאמת לתיקונים של הגבר.
לא נתבלבל.
אפשר לתת לילדים
הכול מבחינה חומרית,
ולשכוח את העיקר.
החמצן שלהם
זה אהבה.
אהבה בבית.
אהבה בין איש ואישה.
אהבה לכל המצבים.
דווקא כשהכול לא מושלם —
זה הזמן המושלם ללמוד להתבטל.
להפוך את הרצון הבהמי
לצינור אלוקי,
ולהפוך את הלב הערל
ללב בשר.
וכדי להבין את זה,
לפעמים צריך לעבור גלגולים.
ולפעמים,
ברגע אחד של תפילה,
בלב נשבר —
התפילה בוקעת את כל הרקיעים
ומגיעה עד כיסא הכבוד.
ואנחנו זוכים להצצה
במאחורי הקלעים של כל הסרט הזה.
ואז התובנה
שאנחנו משחקים
את כל התפקידים בסרט שלנו
מתחילה להאיר במערכת הדם,
בוורידים,
בעיניים.
ומאירה ומתקנת
את כל החללים שבתוכנו,
עד שמגיעה ללב
ומשקה אותו
באהבה כל כך עוצמתית ואינסופית,
שאנחנו מתבטלים
מתענוג בתוכה,
מכל הרעשים של העולם החומרי,
ומתאחדים עם כל החלקים של עצמנו —
עד שהופכים להיות אחד ממש.